חלי טל שלם

ביבליותרפיסטית ומשוררת

מלווה תהליכי כתיבה יצירתיים

עקבו אחרי בבלוג
חיפוש

על "אמורי אשיג אטוסה" לנורית זרחי

מסתבר שהרבה שנים לפני שאמא של הארי פוטר חלמה אותו (והכוונה היא לאמא שמחוץ לספר) כבר היה קיים בית ספר לקוסמים או לפחות למכשפות..

"כשאמורי אשיג אטוסה המכשפה הקטנה גמרה את לימודיה, היא היתה חייבת להיבחן. המנהל הניח לפניה שני מזלגות ואמר לה: 'עכשיו כשפי אותם. את זוכרת שלמדנו מה הדבר שנחוץ בעולם: משהו חזק, משהו מהיר, משהו קני, משהו מכיר'."

(אמורי אשיג אטוסה מתוך "הספר הפנטסטי של נורית זרחי" ידיעות אחרונות וספרי חמד 2008)


בשמה המוזר של אמורי המכשפה מסתתר בנורית זרחית (שפתה של מחברת הסיפור הפנטסטי) המסר – רק תאמרי, ואז תשיגי ואו-אז תטוסי. ולמרות שהיא מאד מאד מתאמצת, לא מצליח לה כמו שהמנהל הגדיר - לסיים את בית הספר ולצאת לעולם עם "משהו חזק, משהו מהיר, משהו קני ומשהו מכיר."

כמו כל הדמויות הראשיות בספריה של זרחי (תנינה, ילדת חוץ, גורת החתולים, טוסטי ועוד רבות וטובות) אמורי מנסה להיות כמו כולם - ה"רוגלים" בשפתה של תנינה או "מוגלגים" בהארי פוטרית. ונחשו מה? היא לא מצליחה. ונחשו עוד מה? בעצם כולם לא מצליחים להיות כמו כולם. לכן אנחנו מזדהות ומזדהים עם דמויות הגיבורות והגיבורים בסרטים ("פרוזן", "מולאן", "לילו וסטיץ", הדרקון הראשון שלי", "קונג פו פנדה" ועוד רבים וטובים) גיבורים לא מושלמים, גיבורות שלמרות מאמציהן הרבים הן לא מצליחות לשמור על הכללים. עד ש.. עד שמה? עד שמתרחש הקסם.

אז אמורי מנסה ולא מצליחה לעבור את הבחינה, גם לא במועד ב' ולא בזה שאחריו. היא אמנם הופכת את המזלגות לצדפים ולגולות נוצצות, אבל זה לא נחשב בעיני המנהל הקפדן. בהזדמנות השלישית והאחרונה והמאד מאד מפחידה (לאחר שהמנהל כבר שאג עליה בשאלה: "את עושה את בכוונה מה?") שאמורי, המכשפה הקטנה מקבלת -המנהל טורק את הדלת בשאט נפש תוך כדי שהוא אומר "איכס" ומכריז שאינה יכולה להמשיך ללמוד בבית ספרו.

כשאמורי מעזה לפקוח את עיניה עומדים מולה שני ג'וקים. היא מבוהלת ונגעלת ממה שעוללה בלחש הקסמים עליו התאמנה. היא מנסה לברוח ממה שעשתה אבל הג'וקים מאמתים אותה עם העובדה שהיא אחראית עליהם כיון שהיא יצרה אותם. "אבל זה לא בכוונה" אומרת אמורי והג'וקים לא מוותרים – "לא בכוונה" הם טוענים "זה פשוט בכוונה אחרת". אמורי הופכת להיות כמו המנהל קוסם היא כועסת עליהם, נגעלת מהם, מנסה להתנער מהם אבל הם - בניגוד לאמורי שכובשת דמעותיה למולו מסבירים לה – את צריכה להתפעל מאתנו, את צריכה לשים אלינו לב. ואת צריכה להתכוון למה שאת אומרת.


אמורי בוכה וכמעט מטביעה בדמעותיה את הג'וקים בדומה לעליסה בארץ הפלאות שדמעותיה הענקיות נושרות על היצורים היוצאים למרוץ. אחרי שהיא בוכה היא מצליחה לומר באמת באמת ובהתפעלות לג'וקים כמה שהם נפלאים.

באותו הרגע בדיוק מתרחש הקסם – אמורי הופכת את הג'וקים בהחלט למשהו נפלא, משהו מלהיב, משהו דהיר ומשהו אהיב. והיא לומדת, בדרך מאד לא "אוריינית" ודידקטית אלא משחקית ופנטסטית כמו שרק נורית זרחי יודעת שבתוך הנפלא קיים גם הגו'ק, שבתוך מכשפה מהססת קיימת גם מישהי שיכולה לטוס לה אל תוך העולם. שבתוך הצלקת בצורת ברק מסתתר ילד קסם שיום אחד גם יהפוך לקוסם ענק.