"כשהתלמיד מוכן - מופיעה המורה" נוכחתי לא פעם לדעת, ועדיין, הפעם מדובר במקרה נדיר ומיוחד. פנתה אלי רעיה של איש הכותב שירים אי שם בערבה הרחוקה. מדי שבוע היא הגיעה עם שיריו היפים, הכמעט מתבקעים מרוב בשלות ובקשה שנעבור עליהם, מילה-מילה ואם יהיו לי הערות או הצעות - אומר, והיא תשוב אליו עם התיקונים. זה הרגיש לי מוזר, אך ככל שהעמקתי בשיריו גיליתי עד כמה הקשר ביניהם כזה המאפשר - הוא כתב בשיריו אותה, את הלך מחשבתה כלפיו. הוא כתב על הטבע המדברי הנשגב, הוא כתב על צלקותיה-צלקותיו, היא כתב על הרגעים היפים בחייו. והכל - בשפה מדודה, סגפנית כמעט, מחורזת בסגנון אלתרמני וירטואוזי האוצרת בתוכה רגש רב. כך הוא מתבונן בעולם ומלטף אותו בעיניו, במילותיו, בתיאוריו.
בפגישה לפני האחרונה, הגיע גם הוא. הרגשתי שאנחנו כבר מכירים מהשירים. בענווה הגיש לי קופסא עם תמרים מובחרים. הביע דעתו על סדר השירים ושמות השערים. היום זכיתי להיות בחגיגת יום הולדתו (העגול) יחד עם המשפחה המורחבת. מתנת יום ההולדת שלו היתה ספר שיריו שבקע, ערוך וכרוך, עדין ביופיו. כל כך התרגשתי לראות אותו כך. הרגשתי כמו מיילדת שליוותה בשלב ראשוני את תהליך הלידה. ורציתי לומר - תודה!
זה מרגש אותי ללוות כך בתהליכי כתיבה יצירתיים, עד להפיכת הכתבים לספרים של ממש, קורמי כריכה ומילים מודפסות על דפים. זה קורה עוד ועוד, ומשמח כל-כך כל פעם מחדש.