בכתה ג' המחנכת הנערצת בקשה שנכתוב לכבוד יום פטירתה של רחל אמנו שיר, סיפור או יומן. הצעה יצירתית מאד יחסית לשנה בה קרתה. בחרתי לכתוב מעין יומן של רחל - הלא שמה ושמי אחד הם. התחושה הנלהבת והזרימה בעצם מעשה הכתיבה חרוטה בי, על אף שיותר משלושים שנים חלפו. כתבתי על כמיהתה של רחל לילד ועל קנאתה בלאה אחותה הגדולה. המחברת בה נכתבו דפי היומן, הוחזרה אלי עם "וי" גדול אדום ולידו התחלה של משפט בכתב ידה של מורתי האהובה ואז קשקוש שמסתיר את האותיות שהחלה לכתוב. ניגשתי אליה לשאול מה אמור היה להיות כתוב. והיא חשבה רגע, נשמה עמוקות ואמרה – רחלי, כתבת יפה אבל.. לצדיקים לא היו רגשות.
*
במהלך השנים פגשתי עוד ועוד שירים וסיפורים העוסקים ברגשות של נשים תנכיות. השנה אף צפיתי בהצגה מרגשת המעניקה קול מקורי ויצירתי לנשים המושתקות בשם שלוש מלכות ופילגש. כשהגעתי לאוניברסיטה העברית שפר עלי מזלי ואחת ממרצותי מעוררות ההשראה, היתה ענת שפירא לביא חילונית למהדרין שהתפעלה מחשיבתי המקורית ואפשרה לי להתיידד ולהעמיק בבראשית רבה ועם טקסטים רבים אחרים.
התנ"ך הוא אלוף הפערים. בדומה למעשיה תוצרת האחים גרים - משפטים מדודים קצרים מילים חסכניות נושאות בחובן אינספור אפשרויות לנפש לדמיין את הנעשה אי שם "בארץ רחוקה רחוקה", בזמן לא זמן, לא כאן ועכשיו. אמנם הדמויות בתנ"ך נושאות שם ואפיון אך גם הוא מעורר דמיון ומאפשר לתילי תילים של פרשנויות. מה גם רגשות.
בספר שירי "תעבירי את הסכין" מופיעים שני ושירים שכתבתי בעקבות דמותה של רחל התנכית. הנה אחד מהם